שלו בלוג

למשה היקר,

מזל טוב ליום הולדתך

אתה אדם חזק בעל לב ענק ומלא אהבה

לימדת אותנו כמה קל לראות את הטוב בכל אדם

וכמה שמחה יש בדברים הקטנים

אנו מאחלות לך הרבה בריאות, אושר ושלווה

ואוהבות אותך מאוד,

אושרית, יוכית וצוות הדיור המוגן ק. מלאכי.

כחלק ממגמה של העשרה ולמידה, הצוות התבקש להעלות נושאים שונים הרלוונטיים לעבודה השוטפת בהם היה רוצה לרכוש ידע נוסף. אחד הנושאים הראשונים שעלו היה מתן עזרה ראשונה.

לצורך כך הגיע טום- חובש בכיר במד"א  והעביר לכל הצוות הדרכה בנושא.

הצוות למד את השלבים במתן עזרה ראשונה, את החשיבות הרבה בשמירה על עצמנו כנותני העזרה ואת המגבלות שישנן וכיצד יש לפעול בהן. למדנו כיצד לבצע החייאה ומתי ניתן לבצע הנשמה מפה לפה והתנסינו במתן עזרה ראשונה לבובה אליס.

הצוות רואה חשיבות רבה לנושא זה, הן במסגרת עבודתנו והן בחיינו הפרטיים, ואנו שמחות מאוד שניתנה לנו ההזדמנות לטעום מעט מהנושא.

תודה רבה ליוכית שדאגה למציאת המדריך ולתאום המפגש וכמובן תודה לטום שתרם מזמנו וניסיונו הרב בצורה מקצועית ונעימה ו ב ה ת נ ד ב ו ת.

מומלץ בחום.

אלו הקטעים על ים המלח:

ים המלח- ניקולאי

בים המלח היה טוב מאד נהניתי ויש לי זיכרון טוב מזה. אכלנו שם ושתינו. טיילתי קצת מחוץ לבית המלון. הייתי עם נדיה ואורטל במים והיה מאד כייף במים. נכנסו לי מים לעניים ושרפו לי העניים ועשיתי גלגולים במים כי אי אפשר לטבוע במים האלה כי כל הזמן צפים, ניסיתי לטבוע ולא הצלחתי. הייתה לי חוויה טובה. הייתה שם תחרות של מגלשה מתנפחת ועליתי על זה ולא עברתי חצי, נהניתי ליפול לבריכה. אבישי הרים אותי על הכתפיים במים וזרק אותי ועשיתי סלטה בתוך המים והיה לי הרגשה מאד נעימה. אני עדין זוכר את הזמן שהייתי שם, יש לי עדין זיכרון של ההרגשה של המקום. הייתי רוצה לחזור לשם שוב, שיהיה שוב טיול כזה. היו שם גם תיירים מרוסיה, נותנים להם לבוא מרוסיה לשם כי הם יודעים שזו ארץ קדושה וזה עושה להם טוב בנשמה. פגשתי במים אישה אחת מרוסיה והיא אמרה שהיא מרגישה משהו מהסיפורים של ישו במקום הזה, שזו המדינה שלו. היא הייתה מאד דתייה והאמינה באלוהים. במים היה משהו נעים, הייתי יכול גם בעומק להרים ידיים למעלה וחצי לעמוד ולא היה קר למרות שזה היה כבר אמצע האביב ויכולתי להסתובב בעצמאות. נהניתי לטייל שם לבד. כל מה שראיתי שם היה רק הרגשה חיובית וזיכרון חיובי. גם בנסיעה מאד נהניתי כי כולם ישבו ביחד ולא הייתי בודד. גם הייתה לי חולשה כי זה מקום מאד נמוך, הכי נמוך בעולם ואולי זה משפיע על הרגשה פיזית.

טיול לים המלח-ליטל

אני ליטל בת 19 הלכתי עם ההוסטל לטיול לים המלח. היה לי כייף וצחוקים.

אני לא נכנסתי למים, אבישי ושני התיזו עלי מים, הם היו קרים והם הרטיבו  לי את הג'ינס.

דיברנו ואכלנו ואני הייתי הרבה בשמש ונשרפתי.

תמר התחילה לחקות אותי, איך אני מעשנת כמו גבר, ואילנה צחקה. שתינו בסוף קפה ואכלנו פנקייק. זה הטיול הכי כייפי. זה הטיול הראשון שלי עם ההוסטל.  נהניתי מאוד, מרוב צחוקים אני התחלתי להוריד דמעות.

שני כל פעם הצחיקה אותי. בים המלח נהניתי במיוחד מהחיקוי של תמר עלי.

קוראים לי מ' בת 26, אני מתמודדת עם חרדה חברתית
וחרדה מבעלי חיים, בעיקר כלבים. החרדות האלו גרמו לי להיתנתק מקשרים חברתיים
מביה"ס, מקרובי משפחה ולהישאר בבית, בעיקר בחדר. העדפתי להיות רוב הזמן
לב. החרדות התחילו בכיתה ב אבל התחילו להתגבר ולהשפיע בגיל 12,
אז הפסקתי להילחם ונכנעתי חלקית. במשך חודשיים לא יצאתי כשקראו לי לשחק בשכונה,
מאז כבר המשכתי לצאת ולהעמיד פנים, אבל באותו הזמן שהייתי לבד הרגשתי שאני
יכולה ויותר טוב לי להיות לבד. נוצר מצב שבו אני מתרגלת להיות לבד עד שאני מרגישה שאני יכולה לחיות כך את רוב חיי בלי להזדקק לחברה. רוב הדברים שאהבתי לעשות היו לבד- לקרוא ספר,טלוויזיה ,לצייר,פאזל.. אז בשביל מה לסבול ולהיפגש עם אנשים. זה היה נראה לי כמו להתעלל בעצמי בלי שום סיבה אז הפסקתי.
ברור שהמציאות יותר מורכבת עדיין. הייתי צריכה לתפקד כאחות גדולה כבת לאמא אם דיכאון. הפעלתי את עצמי איפה שהיה לי תפקיד בעיקר בגידול אחותי הקטנה. עם כל יציאה שלי החוצה הייתי חוזרת הביתה יותר מהר ונשארת ליותר זמן. אני חושבת שאם לא היו צריכים אותי כל-כך בבית אולי הייתי מטפלת בעצמי יותר טוב או שהייתי מרגישה מיותרת לגמרי אני בטוחה שהאהבה שלי והדאגה למשפחה נתנה לי להרגיש אחריות כלפי מישהו אחר ששמרה עליי שאני לא אאבד את עצמי לגמרי. היא גם לקחה ממני כוחות נפשיים שבשנים האחרונות אני מחזירה לעצמי בעזרת תפילות, טיפולים פסיכולוגיים, כדורים ועובדות סוציאליות ומדריכות, ומאוד חשוב התמודדות אם הדברים שברחתי מהם. הכל נעשה בצורה איטית, ולמרות שיש עדיין פחדים שגורמים לי לא לרצות לצאת אני חולמת לאמץ כלב- כשזה יקרה אני אוכל להגיד שהיתגברתי.
ברור שהדרך, מלהיות מסוגרת ואטומה לכל מה שקורה בחוץ ללהיות חופשיה לחיות כמו שאני יכולה ורוצה, ארוכה, אבל הדברים הטובים שקורים כשאני בחוץ גורמים לי לרצות להתמודד לאט ובטוח. אני מקווה שכל מי שנמצא במצב שבו כאילו הנפש שלו גורמת לו לעשות ההפך ממה שטוב לו, יצליח למצוא את הדבר הזה שהוא ירגיש חזק בזכותו. וככה, לאט, למצוא מישהו חזק שאנחנו יכולים לתת לו לעזור לנו, ועם סבלנות ואורך רוח לחזור להיות אנשים בריאים רגועים ושמחים יותר

תודה לאביבה ולאיתי וכמובן לכל הדיירים על הערב הנפלא !!!!

אט, אט אנו צועדים

את הכובע בפניכם מורידים

ואל סף דעתכם היום יורדים

אותם קורבנות שלא חוזרים

ואותם אנשים וילדים שינצלו בסתר על ידי זרים.

אותם ימים שנותרו יתומים

ולאט, לאט מדורנו נעלמים

יהיה זיכרונכם ברוך

ואלו שנותרו

עדיין בכם,  שאותכם

לא שוכחים שתמשיכו

להזכיר

שלא נשכח ונזכור אותכם לעד.

"יום מעשים טובים" נוסד לפני 6 שנים ומטרתו לקדם את רוח ההתנדבות והערבות ההדדית בחברה הישראלית. ביום מעשים טובים מתגייסים מאות אלפי ישראלים ברחבי הארץ לעשות פעילויות של מעשה טוב. במסגרת "יום מעשים טובים" הגיעו אלינו 2 קבוצות מתנדבים שצבעו את ההוסטל והכניסו צבע חדש (תרתי משמע) להוסטל.

הקבוצה הראשונה הייתה קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון שהגיעו וצבעו את כל קירות הבית הקטן בצבע לבן שבהחלט מאיר עיניים ומשובב לבב!

הקבוצה השנייה הייתה מתנדבים צעירים ממד"א שהגיעו אלינו (הפעם ללא מחטים ואמבולנסים…) כדי לצייר על קירות המרפסת של ההוסטל. החבר'ה ציירו לנו כבשים באחו והשאירו לנו תחושת טבע אמיתית! התוצאות לפניכם…

מתוך הרעיון של "להעביר את זה הלאה" עכשיו אנחנו מתכננים לעשות מעשה טוב למישהו אחר. המשך יבוא…

גולשים יקרים שימו לב "לוח דרושים" בתעסוקה נתמכת התעדכן אז אם את\ה מחפש\ת עבודה זה המקום.
בנוסף הוספנו מצד שמאל עמוד בשם "השירים שלנו" שם תוכלו לפרסם את השירים\המכתבים שלכם
שיהיה לנו חג שמח וכשר מאחלים חברת "שלו"