שלו בלוג

בנר השישי של חנוכה, חגגנו את החג.

חגגנו את החג באולם "רפאל" בעיר העתיקה.

היה הרבה אוכל והייתה הרבה שמחה- רקדנו, שרנו ושחקנו בשעשועון על חנוכה.

בקריוקי אנשים "הפציצו", וגילינו כוכבים נולדים, לא ידעתי שיש לנו כאלו זמרים. גם אני שרתי ונהנתי מאוד!

כולנו יצאנו מרוצים ומחכים לחג הבא כדי להמשיך את המסיבה.

(א.ש – דייר בקהילה)

הנכם מוזמנים לערב לזכרו של חברנו לעבודה אריאל קרנסה ז"ל

אריאל ז"ל שימש כרכז תעסוקה ומדריך שיקומי במסגרת דיור מוגן ותעסוקה נתמכת דימונה, ירוחם ומצפה רמון בין השנים-2009-2010.

יום ג' ה- 21/2/12 בשעה 17:00   במתנ"ס דימונה

17:00 התכנסות

17:30 דברי פתיחה- מר קוני אנגדה משנה למנכ"ל חברת שלו

17:45 חברים ומשפחה מספרים על אריאל וסרטון מהחברים לעבודה

18:30 שירה בציבור בהנחיית יגאל ביטון

ידוע לכולנו כי העישון הוא מסוכן! הוא גורם סיכון מרכזי לתחלואה ותמותה ממחלת לב וכלי דם, סרטן, מחלות ריאה כרוניות ומחלות רבות אחרות. מחקרים רבים מוכיחים כי שיעורי העישון והתלות בניקוטין גבוהים באופן בולט בין הסובלים ממחלות פסיכיאטריות בהשוואה לאוכלוסייה ללא הפרעות פסיכיאטריות.

הקשר המשמעותי והמוכר ביותר לעישון הוא האבחנה של סכיזופרניה. חולים הסובלים ממחלות פסיכיאטריות מעשנים יותר ומתקשים להפסיק לעשן עקב ההשפעות הפיסיולוגיות של הניקוטין ותסמיני הגמילה הקשים.

מסיבה זו, רבים מאמינים כי אנשים המתמודדים עם מחלות נפשיות אינם יכולים להגמל ויתרה מכך, סבורים כי גמילה מסגריות מובילה להחמרה במצב הנפשי. אמונה זו הינה מיתוס אשר אנו בבית מאיר שוברים בגאווה!

בשיתוף פעולה עם עדן וטלי, סטודנטים לרפואה אשר מלווים את הקהילה התומכת במסגרת "שכן טוב" אנו מקימים קבוצה מיוחדת לגמילה / הפחתה של עישון (חשוב לציין כי בקבוצה משתתפת גם דיירת מהוסטל "בית לאה").

עדן וטלי, בשיתוף קופת חולים כללית ובסיוע של פסיכיאטר (ד"ר עמית) מובילים ומנחים את הקבוצה ביד רמה. לאחר מספר מפגשים שנערכו ברמת הצוותים, נפתחה קבוצה מיוחדת המותאמת למתמודדים עם מחלות נפשיות מתוך ההבנה כי חולים הסובלים מדיכאון או חרדה זקוקים לתוכנית ייחודית להפסקת עישון, תוכנית שהיא גמישה יותר וכוללת ירידה הדרגתית בכמות הסיגריות ושימוש בתחליפי ניקוטין כמו גומי לעיסה או מדבקות ניקוטין.

אנו נמצאים כיום בתום השליש הראשון של הקבוצה הטיפולית והתוצאות- מדהימות את כולם! יותר מחצי מהדיירים המשתתפים בקבוצה הפחיתו את כמות העישון בצורה דרסטית ומעשנים פחות מחצי הכמות אותה עישנו לפני כן! (לדוגמא דייר שנהג לעשן 4 חפיסות ביום, מעשן נכון להיום בין קופסה לקופסה וחצי). נעשים מעקבים יום-יומיים ומנחי הקבוצה מעודדים את הדיירים ליצור עמם קשר בעיתות משבר או לחץ אשר מגבירים את הצורך בעישון.

אנו בבית מאיר גאים מאוד בדיירים אשר משתתפים בקבוצה ומודים לעדן וטלי על קיומה במסגרת. נשמח לעדכן ולשתף את כל הקוראים בבלוג על ההתקדמות של הדיירים ועל החוויות האישיות בהמשך.

שנה אזרחית טובה- ובריאה לכולם!

ההדרכה האישית מדי שבוע בהחלט תרמה לי מבחינות רבות, ונתנה לי תחושה שיש מישהו שמלווה ומכוון אותי, מעורב ופנוי עבורי כדי לשמוע את החששות וההתלבטויות שלי לגבי הטיפול, במיוחד בצעדים הראשונים שלי כמטפלת. הרגשתי שהיה לי מקום ומרחב להעלות את התחושות השונות שהטיפול עורר בי ולבחון אותם באופן שמאפשר הן עבודה והתקדמות בטיפול והן למידה והתפתחות אישית בתור מטפלת. נופר הייתה מחויבת בתהליך ההדרכה והשתדלה מאוד להיות מעורבת וזמינה ולתת לי הדרכה גם כשהייתה בחופשת לידה, דבר ששמר על רצף בהדרכה ותרם לתחושה שאני לא לבד בדרך ושישנה כתובת לחששות ותהיות.

הרגשתי שנופר הראתה הרבה התעניינות ופתיחות לגבי הגישה האקזיסטנציאליסטית, דבר שבא לידי ביטוי כבר מהפנייה הראשונית שלי להוסטל לבדיקת האפשרות לעשות את ההכשרה המעשית, וגם במהלך השנה כשעודדה אותי להשתמש בכלים שרכשתי בלימודים תוך כדי שתרמה לי מהניסיון האישי שלה בטיפול בעופר{שם בדוי}, והידע שלה בטיפול באופן כללי.

בנוסף להדרכה האישית לקחתי גם הדרכה קבוצתית במסגרת סמינר הקיבוצים והדרכה מקוונת כחלק מהלימודים באינטרנט, שלא תמיד עלו בקנה אחד עם ההדרכה בהוסטל. לפעמים היה לי קשה למצוא את הדרך המתאימה לי ביותר מתוך שלל הכיוונים וההצעות שקיבלתי בהדרכות השונות, ולרוב ניסיתי שילוב של דברים שונים שהתחברתי אליהם בהזדמנויות שנראו לי מתאימות, בדרך לגבש את סגנון הטיפול והזהות הטיפולית שלי.

ההדרכה בהוסטל לא תמיד תאמה את התחושות שלי לגבי הטיפול ואת העקרונות של הטיפול האקזיסטנציאליסטי (למשל הגדרת מטרות הטיפול- משהו שהגישה האקזיסטנציאליסטית לא מעודדת), אבל נתנה לי הזדמנות לנסות לשלב גישות אחרות לטיפול ועם הזמן היה לי קל יותר לזהות איזה כיוון טיפולי מתאים לי יותר ומרגיש לי נכון, והתחלתי לבטוח יותר בתחושות הפנימיות והאינטואיציות שלי.

עם הזמן נופר עזרה לי לזהות ולהכיר את החולשות שלי, אבל תהליך הלמידה היה הדרגתי, ומתמשך, ולקח לדברים זמן לשקוע. נתקלתי בקושי ליישם ולעבוד עם מה שזיהיתי ולפעמים הרגשתי שהיא קצת מאיצה בי, דבר שמצד אחד היה מלחיץ ולא תמיד נעים, ומצד שני דחף ועודד אותי להתקדמות ולמידה.

הרגשתי שבזכות ההדרכה וההכוונה התחלתי לקחת חלק יותר פעיל ונוכח בטיפול, ולהעז לשקף גם את הדברים הקשים בצורה ישירה. עם הזמן גם השתנו הציפיות שלי מהטיפול ומעצמי בתור מטפלת, למדתי לגבי הגבולות של הטיפול, איפה מסתיימת האחריות שלי ואיפה מתחילה האחריות של המטופל, ואיך להשתמש במידע הזה לקידום הטיפול.

אני מרגישה שהאתגר הגדול שלי במהלך השנה, שהצלחתי לזהות אותו ולהתמודד אתו בעיקר בזכות ההדרכה, היה לזהות את התהליך שקורה בכאן ועכשיו, לבחון את התחושות שלי בחדר, לעבוד איתם בזמן אמת ולהביא אותם למטופל באופן מעובד יותר. כמו כן, ההדרכה עזרה לי לזהות את התגובות האוטומטיות והחולשות שלי, ללמוד להפריד בינם לבין התכנים של המטופל, ולהיות מסוגלת לשים אותם בצד על מנת להיות יותר נוכחת בחדר הטיפולים ופנויה לנסות להבין מאיפה נובעת ההתנהגות של המטופל , מה אפשר ללמוד ממנה ואיך אפשר לעבוד אתה.

אני מעריכה את העובדה שניתנה לי ההזדמנות לעשות את החלק המעשי של הלימודים בהוסטל, ולקבל הדרכה אישית ואינטנסיבית ללא תשלום, ומרגישה שלמדתי הרבה מאוד ושאני לוקחת איתי הרבה מאוד ידע חדש לגבי טיפול באופן כללי ולגבי עצמי כמטפלת ובן אדם. אני מסיימת את הטיפול ברגשות מעורבים, מצד אחד שמחה על מה שתרם לי ועל כל מה שלמדתי, ומצד שני קצת עצובה לסיים את הטיפול ולהיפרד מעופר{שם בדוי}  לאחר תקופה ארוכה, ואמפטית לחששות שלו לקראת התחלה חדשה וטיפול חדש. אני מקווה שימשיך להתקדם ולהיפתח גם בטיפול הבא, ללא ספק יהיה לי חשוב להמשיך ולהתעדכן לגבי מצבו גם בעתיד.

מאת סטודנטית לפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית.

היה ממש נחמד!!!

ברצוננו לשתף אתכם בשיתוף פעולה חדש ומתחדש עם המועדון התעסוקתי בדימונה. בחודש נובמבר האחרון נפגשנו צוות עובדים מהמועדון החברתי( ליאורה שנקר ורפי ביטון) ומדיור מוגן שלו בדימונה (סבטלנה פסודייב ומורן ארדרונאי) ויחד בנינו יחד קבוצה, שאותה מלווה אדיר סרוסי, של דיירים מהגיל השלישי במטרה להנעים את זמנם, להרחיב אופקים וליצור קשרים חברתיים תומכים. הקבוצה כיום מונה כשלושה דיירים והם יוצאים למקומות שונים.
עד כה נפגשה הקבוצה פעמיים ואנו כבר בונים מפגשים נוספים.

במפגש הראשון נפגשו החברים במאפיית ראשונים, שם למדו להכיר האחד את השני, התפנקו על כוס שתיה חמה ומשהו מתוק לחיך. חברי הקבוצה מספרים כי נהנו מאוד גם מהחוויה וגם האחד מהשני.

במפגש השני, בחרנו לקחת את הקבוצה לחווה בדימונה. קצת מילים על החווה: בפאתי העיר דימונה שוכנת לה חווה קטנה בה מגדלים בעלי חיים שונים (טווס, ארנבות ועוד) ומטפחים שטחים חלקאיים בהם מגדלים ירקות שורש, פרחים ועוד. חברינו לקבוצה בחרו לקחת חלק פעיל בפעילות החווה, השתמשו במריצה להעברת שתילים וסידורים, ישבו בצילי העצים ונהנו מתה חם ושיח על חוויות החיים.

אנו מקווים להמשיך שיתוף פעולה זה עם המועדון התעסוקתי בתקווה להרחיב את משתתפי הקבוצה ולהעניק ודיירים נוספים מהגיל השלישי חוויות מהנות ומספקות שכאלו.

בית מאיר- הכי ספונטני שיש!

בחודש נובמבר, שאמור להיות גשום וקריר, נתקלנו במזג אוויר מזהיר!

אז החלטנו לארוז פקלאות ולצאת לטיול במרכז – איזה מזל שכך היה כי יצא טיול "פגז" !

התחלנו בביקור בחוויה האולימפית בתל אביב– אין ספק שזו הייתה חוויה אמיתית והמקום היה יותר מחביב,

למדנו על השגיות, על התמדה, כח רצון וערכים אחרים וכמובן על חתירה למטרה- למרות המכשולים.

למדנו שהחיים הם כמו מרוץ משוכות מעט מכשיל, אבל שאם נמשיך לרוץ ולהתאמן- נוכל לעבור אותם מבלי להפיל.

את כל הידע על האולימפיאדה העבירו לנו בצורה מעניינת ומהנה, עם במות מסתובבות והרבה הפעלה.

אחרי העמקת הידע וספיגת רוח ספורט – המשכנו בדרכנו לספארי- לבלות עם החיות.

נסענו ברכבת ארוכה ופרטית, פגשנו זברות, היפופוטמים וקרנפים לפגישה אישית.

היה מצחיק והיה משמח את הג'ירפות להאכיל ועם הקופים להתבדח.

הסברים רבים קיבלנו מהמדריכה הנהדרת, שכל פעם העשירה את הידע שלנו על חיה אחרת.

ראינו את השקנאים אוכלים דגים- ואת הפינגווינים משתוללים…

בסוף הסיור פגשנו באריות, יש סיבה שהכינוי שלהם זה "מלך החיות"!

אחרי יום מלא הרפתקאות וריגושים- הגיע הזמן לאכול קצת בשרים.

אכלנו על האש, בלב תל אביב- במסעדה, היה כל כך כיף, שבדרך חזרה צעקנו "תודה!!!!"

כולנו נהננו וחזרנו עם חיוך אדיר – פשוט אין כמו בית מאיר!