נ' כבן 37, אושפז לראשונה בשנת 2000 לאחר שחזר מטיול במזרח. אובחן כמתמודד עם הפרעה סכיזו- אפקטיב.
לקראת שחרורו מביה"ח עבר ועדת סל שיקום של משרד הבריאות והוצע לו להשתלב בדיור מוגן .
נ' סירב באותה עת, חשש לדבריו להיות בחברת "חולים", חזר לבית הוריו, מה שהתברר בהמשך כטעות : "בגיל 27 לא פשוט לגור עם ההורים."
נ' מספר כי חווה הרבה לחץ באותה תקופה מצד ההורים, שהתקשו להבין את מצבו הנפשי וציפו ממנו לחזור לתפקוד רגיל ובזמן קצר. לאחר שנה וחצי נ' מתאשפז שוב, והפעם לתקופה ממשוכת של כשנה.
לקראת השחרור מביה"ח נ' מבקש לעבור שוב ועדת סל שיקום ולהשתלב הפעם בדיור מוגן.
נ' משתלב בדירה עם עוד 3 שותפים בעיר במרכז הארץ.הוא מקבל לווי של צוות מקצועי המורכב מעובדת סוציאלית ומדריך שיקום, אשר מגיעים אליו במהלך השבוע ונבנית עמו תכנית שיקום אישית השמה דגש על צרכיו .באופן הדרגתי נ' חוזר לתפקד ומתקדם.
נ' מדבר הרבה על תחושת עצמאות והעצמה שקיבל בדירה, מציין לחיוב את ההמבורגר הראשון שהכין בעצמו ולמרות שיצא חרוך היה ערב לחכו יותר מכל המבורגר שאכל בחייו.
נ' מספר על חווית השותפות בדירה לצד תחושת מרחב , לדבריו למד לנהל משק בית, ולדאוג לתשלומים השוטפים. זאת לצד עזרה במציאת עבודה התאמה את כישוריו ויכולותיו באותה עת.
באופן הדרגתי נ' התחזק ובעידוד הצוות המקצועי החל להרגיש שיש לו את הכלים לצאת מהדירה לדיור עצמאי, במקביל גם התחזקה תחושת האמון שרכשו לו הוריו ועל רקע זאת הם החליטו לרכוש עבורו דירה.
נ' חש שביעות רצון מהתקדמותו ורצון להעניק לאחרים , מכאן נולדה היוזמה של להעביר ערבי שירה והפעלה בהוסטלים של החברה , המיועדים לנפגעי נפש אשר זקוקים ללווי אינטנסיבי יותר מדיור מוגן.
נ' נהנה מהקשר עם האנשים, מיכולתו לתרום ולספר את סיפורו האישי. בתקופה זו הוא גם מכיר את מי שהפכה להיות אשתו ולאחר כשנה של מגורים משותפים, במהלכה קיבל לווי של ד.מוגן לבודדים בני הזוג מתחתנים.
נ' ממשיך להרגיש סיפוק מעבודתו ובשנת 2007 מתקבל לעבודה כמדריך שיקום בהוסטל, במקביל משתלב בקורס צרכנים נותני שרות מטעם מ. הבריאות.
נ' מתואר כמדריך מצטיין בעל יכולת לראות את צרכי המשתקמים ב"גובה העיניים". המשתקמים רואים בנ' מודל להזדהות ודוגמא אישית.
נ' זוכה להערכה רבה גם מצוות ההוסטל ובעידודם נרשם ללימודי עבודה סוציאלית.
כיום נ' נשוי באושר, אב לילדה כבת שנה עובד בלילות כמדריך שיקום ובימים סטודנט לעבודה סוציאלית.
לדבריו הלווי והתמיכה שקיבל במהלך השנים נטעו בו את הרצון לתת ולתרום לאחרים וכיום חלומו הוא לנהל הוסטל ולנטוע באחרים תקווה להתקדמות והצלחה!