שלו בלוג

אוקטובר 2010

"כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח
הוא האור הרך הנפקח
בלילותי
הוא אתה ההולך אלי.

בנדודי חולפות עלי
תמונות ונשמות
ושמות שמות
אתה בא והולך אלי".

"שיר ללא שם" הוא השיר שהיה אהוב על עומרי קידרון ז"ל, חייל משוחרר שנהרג במהלך טיול בסין.
אביו מנציח את זכר בנו ביום הולדתו שחל בחודש אוקטובר בטיולים בני יום אותם הוא תורם להוסטל "בית אסתר". בתאריך 7/10/10 יצאנו לטיול נוסף עם משפחת קידרון וחבריו ליחידת מגל"ן.

התחלנו את היום בקיבוץ חפציבה בארוחת בוקר מושקעת ועשירה. ישבנו בחיק הטבע על מחצלות ופופים יחד עם חבריו ובני משפחתו של עומרי. לאחר מכן ערכנו סיור בקיבוץ חפציבה ובסיום הסיור נסענו לקיסריה שם ערכנו טיול רגלי בעתיקות, באמפיתיאטרון ואכלנו ארוחת צהריים טעימה ביותר.

בתום הארוחה היתה הפעלה של שירה בציבור. היתה השתתפות מלאה הן של דיירי ההוסטל והן של משפחתו וחבריו של עומרי.

ב' מההוסטל אומר "היה יפה מאוד ובחפציבה התנהגו אלינו יפה..נהניתי מאוד להיות בקיסריה"

אנו רואים כי לצד הכאב העמוק באיבוד בן משפחה וחבר הם מצאו בליבם נכונות לשמח את דיירי ההוסטל ועל כן אנו מודים להם מקרב לב.

הוסטל "בית אסתר"
ראש העין

הכול התחיל במשפחה אחת שהחליטה לעשות מעשה. משפחה אחת מיוחדת עם לב ענק.

משפחת קדרון איבדה את בנה עומרי לפני שנתיים. עומרי בחור צעיר ויפה תואר סיים את שירותו ביחידת גולני ויצא לטייל בעולם כמו רבים בני גילו. במהלך טיולו כתב מכתב לחברתו בו סיפר לה על רצונו להמשיך ולתת לחברה הישראלית גם לאחר חזרתו לארץ. עומרי חלם ללמוד פסיכולוגיה וביום מן הימים לנהל בעצמו הוסטל לנפגעי נפש. אך עומרי נהרג ולא שב מטיולו הגדול.

מתוך הרצון להנציח את בנם ומתוך כבוד לזכרו החליטה משפחתו להמשיך בדרכו של עומרי ולאמץ ללבם את נפגעי הנפש של ההוסטל שלנו – הוסטל "בית אסתר"  ולקחת אותנו עימם לטיול הנצחה לזכרו ברחבי העיר ירושלים. וכך מתוך הכאב והטרגדיה גברה האהבה והנתינה כלפינו. אהבתו של עומרי המשיכה הלאה ומילאה את ליבם של משתקמינו באהבה, בתחושה של שותפות וקבלה שפעמים רבות כה נדירה עבורם.

יצאנו לטייל יחדיו בעיר הקדושה, מלאת החשיבות וההיסטוריה המשותפת לכולנו בירושלים. ב- 9/5/2010 קמו המשתקמים מוקדם מלאי התרגשות וציפייה לטיול עם החיילים שהינם חבריו של עומרי ומשפחתו שעימה נפגשנו עוד קודם.

יצאנו בשני אוטובוסים ונסענו עד לטרון שם ערכנו את ארוחת הבוקר. המשתקמים ישבו יחד עם משפחתו וחבריו של עומרי ונהנו משפע של גבינות סלטים מגוון הלחמים המיצים ושתייה חמה לרוב. האווירה הייתה פתוחה ומקבלת. השיחות וההכרות המשותפת כבר היו בשיאן.

ביוזמתה של המשפחה הנוסעים באוטובוסים התערבבו והחלה שירה משותפת בדרך ליעדינו הבא בעיר העתיקה שבירושלים. הגענו לחומות והמראה היה מרהיב. חבריו של עומרי סייעו בכל צורך בדרך ההליכה הארוכה שמשתקמינו אינם רגילים לה, אך נהנו לכל אורכה. התקררנו להנאתנו מקרטיבים מרעננים והתארגנו לכניסה לכותל המערבי. תפילותינו האישיות התמזגו עם תפילותיהם של כל בני ישראל. כל אחד ותפילתו, כל אחד וגעגועיו, וכל אחד וכמיהתו לדבר מה. חלקנו רגע אישי ומרגש.

משם המשכנו, איך לא, לארוחת הצהריים במסעדה. הגענו לקיבוץ רמות רחל בפאתי ירושלים, קיבוץ הממוקם במרכזן של גינות נוי ופריחה ומילאנו את צלחותינו במטעמים השונים. מחוץ למסעדה חיכה לנו מעגל מתופפים להכניס קצב והנאה בנפשותיהם של המשתקמים, על אף הקושי הנובע מהאובדן האיום. הקשבנו ותופפנו והשתדלנו לעמוד במקצבים השונים לפעמים בהצלחה ולפעמים בפחות. אך המשתקמים ספגו כל צליל וכל רגע וחשו שותפים.

כחלק מרצוננו לתת מעט חזרה ולהודות למשפחתו של עומרי ולכל חבריו התאמנו במשך ימים רבים לפני הטיול, לשיר עבורו ועבור המשפחה את אחד משיריו האהובים. בני "בית אסתר"  התקבצו יחדיו ושרו את שירה של יהודית רביץ- "שיר ללא שם". כולנו היינו נרגשים והשיר הוציא את הרגשות העמוקים שכולנו חשנו. בני המשפחה וחבריו פרצו בבכי לשמע השיר. לאורך כל ביצוע השיר שמענו את קולות הבכי. היה זה רגע צרוף של נתינה מצד המשתקמים לבני המשפחה שידעו להעריך את המתנה.

טיול זה היה מיוחד עבורנו מסיבות כה רבות. פעמים רבות ישנה רתיעה אצל אנשים "בריאים" מאנשים שהינם נפגעי נפש. הסטיגמה הקיימת מונעת מהקהילה לקבל אותם בזרועות פתוחות ויוצרת ניתוק בינינו ותחושת בדידות קשה. עצם אימוצם של משפחתו של עומרי ושל חבריו החיילים לשעבר הינה סמל לקבלה של כל עם ישראל את אותם אנשים מקסימים שאינם צריכים להיות מוגדרים רק דרך פן זה של מחלתם.

לפני כשבוע זכיתי להיות נוכחת בהרצאתו של פרופסור פטריק קוריגן- פרופסור מוערך ונודע אשר הוציא אין ספור מאמרים ומחקרים בתחום בריאות הנפש ואשר הינו נפגע נפש בעצמו. בהרצאתו שנושאה הסטיגמה והיכולת לשינוי הוא מסביר כי יצירת קשר ומגע ישיר של האוכלוסייה הכוללת עם אנשים המאובחנים כבעלי הפרעות נפשיות הינה הדרך הטובה והיעילה ביותר לצמצום הסטיגמה והריחוק נגדם.

הטיול המשותף עם משפחת קדרון  וחבריו של עומרי יצרה פתח להיכרות אמיתית, לקרבה וקבלה ובתקווה לשבירת הסטיגמה. מדובר במפגש של האוכלוסייה הבריאה הצעירה והמבוגרת. מפגש עם חיילים שהינם עמוד התווך של החברה הישראלית ושהחברה הישראלית מאמצת אותם את ליבה. הכרה וקבלה שלהם  מייצגת עבור משתקמינו את הקבלה של החברה הישראלית. טיול זה היווה עבורנו צעד משותף לעבר יצירת חברה סובלנית המקבלת את כולנו בתוכה כשווים.

עו"ס שרון סגל,

הוסטל "בית אסתר" ראש העין.

היום, 9/5/10, יצאו דיירי וצוות ההוסטל לטיול הנצחה לזכרו של עומרי קדרון, בחור שנהרג בסין במהלך טיול שחרור מהצבא.
משפחתו של עומרי פנתה אלי לפני מספר חודשים, בבקשה כי נסייע להם בהנצחה ראויה לעומרי ז"ל, שחלם ותכנן לללמוד פסיכולוגיה עם חזרתו לארץ ולהיות מנהל הוסטל לנפגעי נפש.

נחשפנו בשיתוף המשפחה לעולמו של עומרי שהיה מלח הארץ, שירת כלוחם ומפקד ביחידת "מגלן" בעת שירותו הצבא ועסק רבות בהתנדבות בקהילה, וכאמור התגייסנו לתהליך הנצחתו.
גיבוש מתווה הטיול לווה במחשבה רבה עם הרבה רגישות מצד פלי, מנהלת ההוסטל יחד עם המשפחה, כאשר הקווים המנחים היו טובת הדיירים והנאתם לצד דברים שעומרי אהב בחייו ומייצגים את אישיותו המיוחדת.

המשפחה הוזמנה להוסטל להכיר את הדיירים ולספר להם על עומרי ז"ל. נציין כי הדיירים הגיבו בהתרגשות וגילו מוטיבציה רבה לקחת חלק בהנצחתו המיוחדת.
לבסוף גובש יום טיול לירושלים, בשיתוף הדיירים, צוות ההוסטל, משפחתו של עומרי, וחיילים מיחידת "מגלן" בה שירת.

הטיול ממומן מכספים שנשארו מתרומות שנאספו ע"י יחידת "מגלן", במהלך החיפושים אחר עומרי בסין שנמשכו חצי שנה.

אני רואה בהתגייסות להנצחת עומרי ז"ל, הזדמנות שניתנת לדיירי ההוסטל לתרום לקהילה, לתת מעצמם לאחר, ומעריכה את פעילות צוות ההוסטל שהשקיע זמן, ומחשבה עם הרבה רגישות לכאב המשפחה.
לאור, הקבלה והנתינה הרבה שילוו ארוע זה , האירוע יצולם על ידי משתקם שמתגורר בדיור המוגן שלנו, והנו מוכשר לבצע עבודה זו עם כל הרגישות הראויה לה.